הזמן עובר יותר מדי מהר. בלי היומן כבר קשה להhזכר מה עשיתי לפני יום-יומיים וחמה בדיוק לא הייתי בחדר כושר.
אתמול, כמו שני מפגרים, יצאנו לסרט. נסענו לאורך כל הפקקים ושמחנו שנחזור רק אחריהם. הגענו לסינמה סיטי ונזכרנו שהזה יום הזיכרון והכרטיסים המוזמנים הם רק להיום. הסתובבנו ומיהרנו להיות במקום בר עצירה לצפירה. זה פעם הראשונה שצפירה תופסת אותי על הכביש. אני זוכרת שב1997, שנה לפני שעלינו, אבא ביקר בישראל בדיוק בתקופת יום העצמאות. כשהוא חזר הוא סיפר על הדקות שכל המדינה עוצרת בהם והיה קשה לקלוט את זה. כבר 14 שנה אני פה ותמיד הייתי מוכנה. אתמול, כשבדיוק הינו ליד מרכז הירידים ועמדנו ברמזור, יצאנו החוצה וראיתי את זה במו עיניי בפעם הראשונה. אף פעם לא הרגשתי גאה כזו במדינה שלנו. פתאום הבנתי משהו שקשה לתאר.
אני גאה להיות יהודיה ולגור במדינה שלנו. תודה לאלו שאפשרו לי את זה!
לבינתיים המקרר שלי רק מיום שבת...
בינתיים רזיתי קילו וחצי ובעיקר ישנתי.
אתמול, כמו שני מפגרים, יצאנו לסרט. נסענו לאורך כל הפקקים ושמחנו שנחזור רק אחריהם. הגענו לסינמה סיטי ונזכרנו שהזה יום הזיכרון והכרטיסים המוזמנים הם רק להיום. הסתובבנו ומיהרנו להיות במקום בר עצירה לצפירה. זה פעם הראשונה שצפירה תופסת אותי על הכביש. אני זוכרת שב1997, שנה לפני שעלינו, אבא ביקר בישראל בדיוק בתקופת יום העצמאות. כשהוא חזר הוא סיפר על הדקות שכל המדינה עוצרת בהם והיה קשה לקלוט את זה. כבר 14 שנה אני פה ותמיד הייתי מוכנה. אתמול, כשבדיוק הינו ליד מרכז הירידים ועמדנו ברמזור, יצאנו החוצה וראיתי את זה במו עיניי בפעם הראשונה. אף פעם לא הרגשתי גאה כזו במדינה שלנו. פתאום הבנתי משהו שקשה לתאר.
אני גאה להיות יהודיה ולגור במדינה שלנו. תודה לאלו שאפשרו לי את זה!
לבינתיים המקרר שלי רק מיום שבת...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה