סיימתי את התיכון ב2004, אנחנו דור של פייסבוק ואני די יודעת מה קורה לכל אחד, אבל יהיה מעניין. ואולי אקבל תשובה למה שמטריד אותי כבר הרבה זמן- איך חצי מהאנשים שלמדו איתי בכיתה, מצליחים ללמוד, לעבוד ולבלות הרבה זמן בחו"ל???
אני לא יודעת כמה מהם המשיכו לתואר שני, מנהלים מערכת יחסים ומתקדמים בעבודה כמוני, אבל כבר שנתיים וחצי לא הייתי בחו"ל והחופשות היחידות שהיו זה אילת וצפון, בנות יומיים.
בדיוק קראתי היום סיפור "משל" על גבר שהלך במשך תקופה ארוכה לפסיכולוג ובכל פגישה סיפר על חלום שלו לקנות רכב מסוים. הרכב היה מאוד יקר וגבר לא יכל להרשות אותו לעצמו ובאיזשהו שלב הפסיכולוג אמר לגבר, שהוא חייב לקנות את הרכב. גבר התחיל להסביר לו למה הוא לא יכול, אך פסיכולוג התעקש שייקח הלוואה ויקנה אותו. גבר קנה את הרכב, החליף עבודה ליותר מתושכרת, כדי להחזיר את ההלוואה, מצאה זוגיות והתחיל להיות הרבה יותר שמח. לכולנו יש את ה"רכב", ונראה לי במקרה שלי זה טיול שלא עשיתי אחרי צבא.
מהיום אני אוכלת נכון (בלי ויתורים), מתאמנת קשה ולומדת למבחן (בינתיים יש מועד ב' אחד) וקוראת את ספר החדש.
אני אוהבת את המשל הזה... ואני מאחלת לך ש"תקני את הרכב" שלך בקרוב!
השבמחקתודה :) זה לא ריאלי בשנה הקרובה (תזה...) אבל בעוד שנה אני אכן מתכננת לעוף ולא להתחשב בחופשים וכל שאר הנסיבות
מחק